יום אחד נסעתי להודו. בו ברגע שבו הוצאתי את כף רגלי לרחובותיה שטופי הביוב והפסולת של דלהי, הוכיתי תדהמה. מעולם לא חוויתי מתקפה כל כך ברוטאלית על החושים שלי: נוסף לתרכובת הריחות המבחילה שכמו הוטחה באפי באחת, מראות הצבעים העזים של תלבושות עוברי האורח, הפרות משמאל, הקטנועים מימין וכל זאת כשמכל צד קופץ סוחר עז מצח או בעל מום מקבץ נדבות. החוויה הותירה אותי מזועזעת, חרדה ומותשת.
כך קרוב לודאי חשים פחות או יותר תינוקות ופעוטות. כל יום הוא עולם חדש. כל דבר הוא ראשוני, רענן, מפתיע ומדהים. לעתים זה נפלא, לעתים זה מפחיד ומזעזע. כשאנחנו דואגים לספק שגרה לילד, אנחנו למעשה נותנים לו מרחב מוגן, בועה של המוכר, הידוע. משהו שהילד מבין ובקיא בו. ונחזור לרגע לסיפור בהודו: בעודי חשה מחנק של בהלה צץ לפתע השלט המוכר של מקדונלדס. רק שם הצלחתי להרגע מעט ולחזור לעצמי. אפילו שזה היה סניף הודי, עם אוכל צמחוני בעיקר (ולא, אני לא חובבת מקדונלדס וזו לא פרסומת סמויה) היה בזה משהו מוכר ומרגיע.
השיגרה מספקת לילד תחושה של ביטחון. הילד מרגיש שהוא יכול לנבא מה הדבר הבא שיקרה וזה מאפשר לו לפתח את עצמאותו. כי במקום שבו הילד מרגיש מוגן ובטוח הוא יתפנה לחקור. לבן שלי למשל, שהוא פעוט סקרן ותזזיתי למדי בן שנה ותשעה חודשים ישנה שגרה קבועה כאשר הוא חוזר מהגן: אנחנו מורידים את המעיל והנעליים, נועלים נעלי בית, שוטפים ידיים ואוכלים ארוחה קלה. אחר כך הוא מתפנה למשחק. מעניין כי סדר המשחקים הוא קבוע למדי ומה שמצחיק הוא שהבן שלי בעצמו החליט מהו סדר המשחקים ודבק בו. אגב, כשרוצים לחנך להרגל מסויים, השגרה היא חיונית. השגרה פותרת פעמים רבות מאבקים וויכוחים, כי הילד רגיל שכך עושים וזהו. במקרה שלי: בני מתקשה לעיתים להפרד מהמוצץ, אבל הוא יודע שלאחר שנת הלילה עליו להניח את המוצץ ב"בית של המוצץ" והוא תמיד משתף פעולה. בגילאי בית הספר שגרה יכולה לסייע בנושא הכנת שיעורי בית, ביצוע מטלות הבית ועוד.
כך קרוב לודאי חשים פחות או יותר תינוקות ופעוטות. כל יום הוא עולם חדש. כל דבר הוא ראשוני, רענן, מפתיע ומדהים. לעתים זה נפלא, לעתים זה מפחיד ומזעזע. כשאנחנו דואגים לספק שגרה לילד, אנחנו למעשה נותנים לו מרחב מוגן, בועה של המוכר, הידוע. משהו שהילד מבין ובקיא בו. ונחזור לרגע לסיפור בהודו: בעודי חשה מחנק של בהלה צץ לפתע השלט המוכר של מקדונלדס. רק שם הצלחתי להרגע מעט ולחזור לעצמי. אפילו שזה היה סניף הודי, עם אוכל צמחוני בעיקר (ולא, אני לא חובבת מקדונלדס וזו לא פרסומת סמויה) היה בזה משהו מוכר ומרגיע.
השיגרה מספקת לילד תחושה של ביטחון. הילד מרגיש שהוא יכול לנבא מה הדבר הבא שיקרה וזה מאפשר לו לפתח את עצמאותו. כי במקום שבו הילד מרגיש מוגן ובטוח הוא יתפנה לחקור. לבן שלי למשל, שהוא פעוט סקרן ותזזיתי למדי בן שנה ותשעה חודשים ישנה שגרה קבועה כאשר הוא חוזר מהגן: אנחנו מורידים את המעיל והנעליים, נועלים נעלי בית, שוטפים ידיים ואוכלים ארוחה קלה. אחר כך הוא מתפנה למשחק. מעניין כי סדר המשחקים הוא קבוע למדי ומה שמצחיק הוא שהבן שלי בעצמו החליט מהו סדר המשחקים ודבק בו. אגב, כשרוצים לחנך להרגל מסויים, השגרה היא חיונית. השגרה פותרת פעמים רבות מאבקים וויכוחים, כי הילד רגיל שכך עושים וזהו. במקרה שלי: בני מתקשה לעיתים להפרד מהמוצץ, אבל הוא יודע שלאחר שנת הלילה עליו להניח את המוצץ ב"בית של המוצץ" והוא תמיד משתף פעולה. בגילאי בית הספר שגרה יכולה לסייע בנושא הכנת שיעורי בית, ביצוע מטלות הבית ועוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה